פסק-דין בתיק ת"א 963-08

1.         התובע יליד 7.6.1951, מתגורר יחד עם בת זוגו, בחולון. הוא נפגע בשתי תאונות דרכים: התאונה הראשונה היא מיום 12.1.06 והתאונה השנייה היא מיום 9.4.07. הפגיעה הקשה יותר נגרמה בתאונה הראשונה. בתאונה השנייה נגרמה פגיעה קלה יחסית. ברקע הדברים מצבו הרפואי הבעייתי של התובע בגלל מחלת הסכרת ממנה סבל התובע עוד קודם לשתי התאונות וממנה הוא סובל, גם כיום.

            הנתבעת מס' 2, הראל, חייבת בפיצויי התובע בגין התאונה הראשונה. הנתבעת מס' 4, ביטוח חקלאי, חייבת בפיצוייו בגין התאונה השנייה. הכל על פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ותקנותיו.

2.         כאמור, עוד קודם לתאונה סבל התובע ממחלת הסכרת. מצבו בתחום זה נבדק על ידי פרופ' אדי קרניאלי אשר נתן חוות דעת מיום 8.7.10. בחוות דעתו מפרט פרופ' קרניאלי כי התובע סובל ממחלת הסכרת מאז שנת 1988 ומטופל על ידי זריקות אינסולין מספר פעמים ביום. בגלל מחלתו סבל התובע עוד לפני התאונות מסיבוכים של הסכרת, שהתבטאו בירידה בתחושת הגפיים; לקה באירוע מוחי; ראייתו נפגעה; נגרמו הפרעות בתפקוד הכליות, וכן לקה התובע בפגיעה ביכולת המינית.

            תוחלת החיים של התובע, לאור זה, קוצרה בגלל מחלת הסכרת, וללא קשר לתאונות, בכ-  8 שנים. בעקבות התאונה לא חל שינוי לרעה במצב איזון הסכרת של התובע, מצב שאינו משביע רצון בהתאם לקריטריונים המקובלים.

            השפעת הסכרת על התובע הוערכה על ידי פרופ' קרניאלי כתואמת נכות בשיעור של 65% לפי סעיף 4(6)א למבחנים שבתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: המבחנים).

3.         גם מצבו הנפשי של התובע עוד קודם לתאונות לא היה מן המשופרים. הפסיכיאטר ד"ר גיא אור מפרט בחוות דעתו מיום 7.12.09 כי התובע סבל מתחלואה נפשית עוד קודם לפציעתו בשתי התאונות. בילדותו, לאחר גירושי הוריו, הוא גדל וחונך במסגרות מוסדיות, כשהיה כבן 13 שנים היה מעורב בפלילים וטופל על ידי קצינת מבחן לנוער, מאז גיל ההתבגרות חי ועבד לבד למחייתו. בתקופת שירותו הצבאי ביטא קשיי הסתגלות שהתבטאו בבעיות משמעת ובנפקדויות עד כי התובע הועמד בפני בדיקה פסיכיאטרית.

            בעת הבדיקה בפני הפסיכיאטר לא נמצאה עדות להחמרה במצבו הנפשי של התובע לאחר התאונות, אך נמצאו ביטויים ל"קושי אישיותי מסוים, וכן למגמתיות - שהתבטאה הן בהתנהגות בבדיקה והן באופן החלקי שבו מסר (התובע) פרטים על עברו."

            התובע לא נזקק לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מלבד בתקופת השיקום לאחר התאונה הראשונה, במהלכה טופל בתכשיר נוגד דיכאון.

            ד"ר אור מסכם: "אינני סבור כי הנבדק סובל מנכות נפשית צמיתה בעקבות התאונות הנדונות. עם זאת, אני סבור כי לאחר התאונה הראשונה סבל הנבדק מנכות נפשית זמנית בשיעור של 15% למשך כחצי שנה. לאחר מכן חזר להיות מצבו הנפשי דומה לזה שהיה קודם לתאונה זו. לאחר התאונה השנייה, אני סבור כי סבל מנכות נפשית זמנית בשיעור של 10% למשך כשלושה חודשים, ולאחר מכן שוב חזר מצבו הנפשי להיות דומה לזה שהיה קודם לתאונות הנדונות. נכויות זמניות אלו כוללות בתוכן את נכותו הנפשית קודם לתאונות הנדונות."

4.         האורטופד פרופ' גנאל בדק את מצבו של התובע בגין פגיעותיו בשתי התאונות. בחוות דעתו מיום 25.1.09 הוא מפרט את פגיעותיו של התובע. בתאונה הראשונה נגרמו שברים בשתי הזרועות שטופלו בניתוח לשחזור סגור ולקיבוע פנימי באמצעות מסמר תוך לשדי. נגרם שבר בפיקה הימנית שהצריך ניתוח, וכן שבר במשטח הדריכה של עצם השוקה בברך הימנית. גם פגיעות אלה טופלו בניתוח ובקיבוע פנימי.

            התאונה השנייה גרמה לשבר תוך מפרקי בחלק המקורב של עצם השוקה משמאל. גם פגיעה זאת טופלה בניתוח שבמהלכו בוצעו קיבוע פנימי וכן קיבוע חיצוני.

            פרופ' גנאל מפרט את הנכויות: בתאונה הראשונה נגרמה נכות של 30% לפי סעיף 41(4)ג למבחנים בגלל הרס מפרק הכתף משמאל עם הגבלה בטווח התנועה וחולשת שרירים. חיבור גרוע של השבר בעצם הזרוע מימין המלווה בהגבלה קלה מצדיק נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 40(1) למבחנים. החיבור הגרוע של השבר בעצם השוקה בברך השמאלית, פגיעה שנגרמה בתאונה השנייה, מצדיק נכות של 10% לפי סעיף 47(2)א של המבחנים. נותרו גם צלקות המצדיקות נכות של 10% לפי סעיף 75(1)ב של המבחנים. נכות זו ייחס פרופ' גנאל במידה שווה לשתי התאונות.

            לסיכום: בחוות הדעת האמורה, כך כותב פרופ גנאל, נגרמה לתובע בתאונה הראשונה נכות משוקללת בשיעור של 46.8% ובתאונה השנייה, נכות בשיעור משוקלל של 7.6%.

            בתשובה לשאלות הבהרה מפרט פרופ' גנאל במכתבו מיום 5.4.09 כי מוצדק לקבוע לתובע נכות נוספת בגלל הנזק לסחוס הפיקה ואולי גם לסחוס עצם הירך שמולו, כפי שמשתקף בצילומי הרנטגן של הברך הימנית. על כן יש להוסיף נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)ב למבחנים. נזק זה מיוחס לתאונת הדרכים הראשונה.

5.         לאור כל הנ"ל ניתן לסכם - בתאונה הראשונה נגרמו לתובע 4 נכויות בשיעור אלה: 30% (כתף שמאל), 20% (שבר בזרוע מימין), 10% (הפגיעה בברך הימנית) ו-5% (צלקות). סך הכל נכות משוקללת בשיעור של 52.1%. בתאונה השנייה נגרמו לתובע שתי נכויות: 5% עבור הצלקות ו-10% עבור מצב הברך השמאלית. נכות משוקללת בגין התאונה השנייה בשיעור של 14.5%.

6.         העידו בפני התובע ובת זוגו, הגב' כהן. בעוד שעדותה ביסודה מהימנה עלי, איני יכול לומר כך על התובע. אין צורך לחזור על כל פרטי העדות שהעיד התובע המצדיקים שלא ליתן אמון בדבריו. בכך יכול להיווכח כל המעיין בפרוטוקול הדיון, בתיק המוצגים ובסיכומי באי כוח הנתבעים. כך גם באשר למהימנותו כפי שיכולתי להתרשם במהלך העדות. אוכל להפנות לטיעוני התובע בבקשה לביטול פסק דין אותה הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ביום 10.8.09, שם הסביר: "המבקש הינו אדם נכה 100% ועוסק כל חייו במלחמת הישרדות תמידית, סובל ממחלות רבות ... המבקש אינו עובד מזה 15 שנה בגלל נכותו."

7.         לאור זה ניתן לקבוע את הממצאים הבאים: התובע נפגע בתאונה הראשונה כאשר היה כבן 55 שנה. בעבר עסק בעיסוקים שונים, אף נאלץ לרצות מאסר והחזיק ברישיון שהוצא ביום 22.4 ותוקפו לשנת 1999 המתיר לו לעסוק בתיווך על פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996.

התובע טען כי בתקופה שלפני אירוע התאונות "עסק בנדל"ן" מביתו. הוא הסביר כי היה מתווך במקרקעין ובמשכנתאות ומן התמונה הכוללת עולה שהיה מעין "מאכר" שהפנה נזקקים למשכנתאות אל בנקים למשכנתאות או לגופים אחרים וקיבל תגמול על כך מאת הלווים. התובע לא הצליח להביא אפילו בדל ראייה או עדות שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו אלו. לדברי התובע הוא הבין כי על פי חקיקה הנוגעת לקצבאות הביטוח הלאומי (אולי כיוון דבריו ל"חוק לרון" - מיום 1.8.09?) הוא אינו חייב ברישום או דיווח כלשהו על הכנסותיו.

יש לקבוע, אפוא, כי התובע לא הוכיח כושר השתכרות בשנים שלפני התאונה. גם אז היה התובע נכה בשיעור של 65% בגלל הסכרת, הוכר בביטוח הלאומי כנכה בנכות כללית וקיבל עקב זה קצבה מתאימה מאת המוסד.